Posts in כללי

התשמע קולי?

Agile Practitioners IL, כללי

September 23, 2012

זה רשמי.
ב-29 וב-30 לינואר יתקיים בשנה השניה כנס ה-Agile Practitioners בכפר המכביה. כמו שנה שעברה גם הפעם בכנס יופיעו מרצים בינלאומיים לצד מרצים מהקהילה האג׳ילית המקומית.
נושא הכנס השנה הוא ״אג׳ייל מעבר לצוות״. אנחנו רגילים לדבר להציג ולהתעסק בצוות, בעבודתו, בממשקים שלו, מנוהל או לא מנוהל, עם בודקים או בלי ועוד ועוד…לא הפעם.

הפעם אנחנו ננסה להתמקד בנושאים שמעבר לצוות, בארגון, בתהליכים, בכלים ובמיומנויות שדרושות בשביל שארגון יצליח להיות גמיש, זריז, יעיל ומשתפר.

הנושאים יכללו דברים כגון:

  • ניהול של ארגונים אג׳ילים
  • ניהול מוצר
  • ניהול תוכניות
  • שינוי בתפיסות של משאבי אנוש
  • ניהול וניתוח דרישות
  • תהליכי קבלת החלטות
  • ועוד…

ועכשיו לחלק החשוב:

האם לכם יש משהו מעניין לחלוק עם הקהילה בישראל?
אם כן אנחנו נשמח לבחון את הרעיון שלכם ובמידה שהנושא שלכם ייבחר, בנוסף לזכות הגדולה לדבר בכנס ולהציג בפני האורחים, גם תקבלו מאיתנו כניסה חינם לכנס עצמו ואפילו 50% הנחה לסדנאות שיתקיימו ביומו הראשון של הכנס (פרטים בהמשך).

יש לכם רעיון להרצאה? תקליקו ושלחו לנו את הפרטים ואולי גם אתם תוכלו להציג בכנס.

CFP-APIL13_128

*מקור התמונה: http://www.flickr.com/photos/l_bo/2747581103/

הנחה “סודית” לקוראי הבלוג

Agile Practitioners IL, כללי

January 23, 2012

אם אתם רוצים להרשם לכנס Agile Practitioners 2012 ועוד לא עשיתם כך, אז הנה משהו שאולי יעזור לכם להשתכנע, בדף הזה יש הנחה מיוחדת של 15% על המחיר המלא של היום הראשון ו-10% על המחיר של היום השני.

אל תספרו לאף אחד שאני שלחתי אתכם 😉

יום הכישלון הלאומי של פינלנד

אני לא בטוח אם יודעים אבל לפני כשבועיים חגגו בפינלנד את יום הכישלון הלאומי שלהם. כן אתם שומעים טוב, יום הכישלון. זה גרם לי לרצות ולכתוב פוסט בנושא “כישלון”.

נתחיל בשורה התחתונה:
במקום שבו אין מקום לכישלון אין יצירתיות.

נדמה לי שבסקטור העסקי בכלל ובארגוני תוכנה בפרט קשה לאנשים בכל התפקידים ובכל הרמות לתפוס את הנקודה הזאת.

בואו נתחיל עם האנשים שמייצרים את המוצר, לעיתים קרובות מידי אני נתקל אצל הלקוחות שלי בחרדה נוראית מכישלון, מאיפה זה נובע? איפה הם הימים שבהם נוכל לחוות שוב חדוות יצירה, לאפשר התנסות ומחקר ולבדוק את כל האפשרויות, לנסות עוד רעיון ועוד שיטה ועוד אחת עד שהבעיה נפתרת והלקוח מרוצה מהפתרון שמצאנו, כן כן, אני שומע בדיוק מה אתם חושבים – מה הוא משוגע? זה אומר שצריך לעבוד יותר. מי ישלם?
ואני אומר: לעבוד יותר – לא. לעבוד יותר מהר – כן, לעבוד יותר יעיל – כן.
ומה אם אנחנו עדיין לא שם, אם אנחנו לא יעילים מספיק? מה אז? אז לצערי אני לא רואה היום אופציה לארגון תוכנה להצליח מבלי לעודד יצירתיות. אני לא רואה אפשרות ליצירתיות אמיתית במקום שיש בו חרדה מכישלון. צר לי. משמעותו פחד מכישלון = כישלון עסקי. אפילו אם המשמעות היא לפגוע בקצב ההתקדמות.

אבל הנה החדשות הטובות: אם תעבדו ככה, היצרתיות גם תחלחל לתהליכים, ליעילות, לשיטות העבודה וללמידה.

אנשים רוצים הצלחה בפעם הראשונה, אני גם מאמין שזה אפשרי בחלק מהמקרים, ובחלק מהם זה גם עניין של חיים ומוות, ניקח למשל פלוגה צבאית במבצע בעורף האויב.
שם משמעות ההצלחה בפעם הראשונה היא קריטית – כישלון הוא לא אפשרות, מה עושים בצבא בשביל להימנע כמה שיותר מכישלון בזמן אמת? עוברים מערך אימונים אינטנסיבי ומפרך לפני שיוצאים לקרב האמיתי, בונים סביבה שמאפשרת כישלון ללא מחיר גבוה.

בפיתוח תוכנה המוצרים מורכבים והדרך מלאה במהמורות והפתעות, לכן מאוד חשוב לבנות סביבה כזו שבה אפשר “להיכשל בבטחה”, זה חשוב לאפשר כישלון כבר בשלבים הראשונים, זה רלוונטי גם לפיתוח וגם להחלטות ניהוליות. ככה אנחנו מתאמנים, ככה אנחנו לומדים.

מה עם ההנהלה? מכירים את המשפט “Failure is not an option”? הוא משוייך במקור לבקר טיסה של אפולו 13 (למרות שלא ממש נאמר בצורה הזו), שם באמת לא היתה אפשרות להיכשל, אבל מכאן ועד להשתמש במשפט הזה חדשות לבקרים ע”י מנהלים שונים יש מרחק גדול.
אני לא חושב שמנהל אחראי צריך להשתמש במשפט הזה, מנהלים גם נכשלים לפעמים (לא אתה, אחרים) מנהלים נכשלים בלהתיישר עם היעדים העסקיים, מנהלים נכשלים בלייצר סביבה שבה מותר להכשל, מנהלים נכשלים לייצר סביבה שבה אנשים הם בעלי מוטיבציה גבוהה, מנהלים נכשלים בעמידה ביעדים העסקיים שלהם (מעניין מי הציב את היעדים האלה בכלל?) אז אנחנו רואים שגם מנהלים נכשלים. 
הופ, כישלון הוא כן אופציה.

אז כמו שראינו אנשים נכשלים בכל מיני דברים (גם מנהלים), לפעמים הכישלון הוא חסר משמעות ולפעמים ההשלכות הם קטלניות, אבל לצערי ישנם קומץ של אנשים שמוכנים להודות בטעות ובכך לאפשר לעצמם ולסביבה ללמוד מהטעות הזו.
עובדים טובים מתנסים, נכשלים, לומדים מהטעות וממשיכים הלאה. אני אישית אוהב עובדים ומנהלים שאף פעם לא מרוצים מהסטטוס קוו, כאלה שכל הזמן מחפשים לשנות ולשפר, אם הפתרון שהם ניסו עובד טוב אז נהדר, אם לא ננסה משהו אחר.

מה אם המנהל לא מאפשר כישלון? אני מציע שתשלחו לו קישור לבלוג שלי ASAP… :)

תיכשלו! תיכשלו מהר. תיכשלו הרבה. תיכשלו לעיתים קרובות.

לסיום פנינה מאת תומס אדיסון:
I have not failed.  I’ve just found 10,000 ways that won’t work. 
~Thomas Edison~

שנה טובה ומתוקה + תפוח בדבש

כללי

September 28, 2011

קוראים יקרים

שנה טובה ומתוקה
שנת הצלחה וברכה
מי ייתן ותהיו לראש ולא לזנב
תובילו בארגונים שלכם הצלחות גדולות
תצליחו ללמוד מכשלונות קטנים
ולא לשכוח להנות תוך כדיי…

שנה טובה!

אלעד סופר – מאמן אג’ילי

מה לגבי הלקוחות?

Image Detailהייתה לי שיחה עם איש עסקים בכיר שאיננו מתחום התוכנה. התחלנו לדבר בעקיפין על אג׳יל ועל יחסי ספק לקוח. הוא התחיל לספר שלפי תפיסת עולמו לא מעניינת אותו המורכבות הכרוכה בפיתוח תוכנה, אם הספק לא עומד בהתחייבויות שלו שישלם קנסות, שיעבוד 8 ימים בשבוע, שיעשה כל מה שצריך ובעיקר יתכנן מראש. הוא אמר שלא מעניין את הלקוח הבעיות של הספק ולהפך.
בשביל לחזק את הנקודה הזו הוא שאל את השאלה הבאה: אם הלקוח מודיע לספק שהוא לא יכול לשלם לו, לא בכוונה, פשוט נגמר לו הכסף, אז זה בסדר? אז למה הספק צריך לשתף את הלקוח בבעיות שלו?
שאלתי אותו האם זה לא אינטרס של הלקוח שהספק יספק לו את מה שהוא צריך, ממש כמו שאינטרס של הספק לקבל כסף?
האם זה שהלקוח צודק עוזר לו במקרים כאלה?
והאם השאלות שלי בכלל ישנו משהו?
לא יודע.

אולי זה אבוד ואין שום סיכוי אמיתי למשפט האידילי וחסר האחיזה במציאות customer collaboration over contract negotiation, אולי זה בכלל רק עניין ישראלי ובעולם זה שונה? המון שאלות יש לי…

אני מנחש מבין השורות שיש לו תחושה שתעשיית התוכנה ברובה היא פשוט לא מספיק טובה, ולכן מחפשת דרכים להתמודד עם בינוניות, אבל גם אם זה נכון, לו כלקוח זה לא עוזר הרבה.
אם זה המצב ונניח שרק 20% מחברות התוכנה בעולם טובות אז מה יעשו כל הלקוחות שאין להם תקציב ללכת לחברות הללו, או שהם פנו לחברות הללו כשהן כבר עמוסות מידיי גם ככה? מי ייתן שירותי תוכננה ללקוחות האלה? ובכלל, מהו המודל הנכון להתקשרות עם חברת תוכנה ״בינונית״?

נושא זה המשיך להטריד אותי לא מעט, ובשיחה עם חברי למקצוע ליאור ואילן העליתי את הנושא, לא הייתה לנו מסקנה ברורה, רק שיחה מעניינת.
כנראה שהעולם העסקי ימשיך בזמן הקרוב לעבוד במודלים של התחייבות מראש – מה שקוראים Fixed price contracts אך עם זאת העלינו ביחד רעיונות לסעיפים שניתן להוסיף לחוזים כאלה בין הספק ללקוח שישרתו את שני הצדדים, ויאפשרו להגדיל את סיכויי ההצלחה של הפרויקט.

Image Detailהסעיפים הם אלה:

– יש לאפשר ללקוח בכל עת לשנות את התכולה של הפרויקט ע״י החלפה של תכולה בתכולה חדשה שדורשת את אותה כמות מאמץ וללא עלות נוספת.

– יש לאפשר ללקוח בכל עת שמצפות להפסיק את הפרויקט ובשביל שהספק לא ״יידפק״ יהיה על הלקוח לשלם קנס מסוים שערכו לשם הדוגמה יהיה 20% מסך הפרויקט שטרם בוצע.

– הלקוח זכאי לראות בפרקי זמן קבועים מראש את התקדמות הפרויקט, לקבל הדגמה של המוצר נכון לזמן שביקש ולעדכן את הדרישות בהתאם לתובנות החדשות שנוצרו אצלו עקב ההדגמה.

– הלקוח יהיה זמין לשאלות והבהרות שיבקש הספק ויהיה עליו לענות תוך פרק זמן סביר – נניח שבוע. זזה לא מושלם אפילו לא קרוב, אבל זה גם משהו.

אני אשמח לשמוע רעיונות שיש לכם בנושא.

שנה טובה.

לא בשביל כסף

תאמינו או לא, אני בתחום האג’יל לא בגלל כסף, אין לי שום דבר נגד כסף, להיפך, אני גם לא נוהג לעבוד בחינם (למרות שגם את זה כבר עשיתי) אבל כסף זה לא המטרה העיקרית, אם הייתי עושה את בשביל הכסף, הייתי מחפש תחום אחר, שבו אפשר לעשות כסף, בלי להשקיע כל כך הרבה.

בשביל מה אני כן עושה את זה? זה ישמע דביק, אבל כל מי שיוצא לו לדבר איתי מבין שזו שליחות עבורי, אני עושה את זה כי אני מאמין שיש לי ידע שחבל שהוא לא יהיה נחלת הכלל, זה ידע וניסיון שלקח לי שנים לצבור (ואני עדיין ממשיך) ושלדעתי יכול לעזור לחלק גדול מארגוני התוכנה לשפר את התוצאות שלהם אם יבחרו להשתמש בו.
ולא פחות מזה, אני עושה בגלל ההרגשה המדהימה הזו שיש לי כשאני רואה צוות שכשהכרתי אותו לראשונה הוא היה צוות כבוי, נטול חשק, נטול יצירתיות ואחריות, מבצע רטרוספקטיבה ומדבר על השיפורים האחרונים, מבצע דיילי ולא מדווח למנהל אלא אחד לשני, מחייך וצוחק בישיבות תכנון. זו הרגשה מדהימה לדעתי.

עכשיו כדאי לציין שאין לי כל התנגדות לריבוי של יועצים בתחום האג’יל והסקראם, להיפך.
אני חושב שבניגוד למה שמקובל אולי לחשוב, ריבוי של יועצים טובים ומיקוצועיים משרת גם אותי באופן אישי, אבל חשוב מכך הוא משרת את המטרה שלשמה, בין השאר, אני עושה מה שאני עושה – לשפר את יכולת העבודה והתחרותיות של תחום התוכנה בכלל ושוק התוכנה הישראלי בפרט.

אבל השבוע, ולא בפעם הראשונה, נחשפתי לתופעה מעצבנת, מכעיסה ונוראית, וכל פעם אני מופתע מחדש, ולכן באופן טבעי – גם הפעם:
אנשים שאין להם ניסיון או אפילו הבנה בסיסית באג’יל, סקראם או פיתוח תוכנה רזה, מציגים את עצמם כמומחים אג’ילים.ומצליחים למכור את שירותיהם לחברות שרוצות לבצע שינוי שיטת עבודה לסקראם למשל.

אז אני מבין, אג’יל זה אופנתי, אולי אפילו יש לא מעט כסף שמסתובב ומחפש לאיזה כיס להיכנס, אבל אני לא יכול לקבל את ההתחזות הזאת למומחים, למה שלא תתחזו לרופאים או לעו”ד, למה דוקא ליועצים בתחום האג’יל. אז אני אגיד לכם למה לדעתי הם עושים את זה:

קודם כל זה יותר קל להתחזות ליועצים, לא צריך תעודה (ובצדק), לא צריך לעבוד שום מבחן רשמי של מדינת ישראל או של גוף מטעמה, כל מה שצריך זה כרטיס ביקור, אולי איזה בלוג (כזה בדיוק), לשנן כמה משפטי מפתח – “תקשיבו לי ותשפרו את הביצועים שלכם בלפחות 50%” ו… לדעת למכור.

אז אם אתם יודעים למכור כל כך טוב, למה לא שואבי אבק או דירות, למה למכור אג’יל ולגרום נזק אמיתי לחברות שנלחמות על קיומן בשוק תחרותי וקשה, אני מניח שאחת הסיבות היא שבשוק בתוכנה היום, אגי’ל יותר אופנתי משואבי אבק.

אני לא מאמין שיש הרבה עתיד ליועצים בכאילו כאלה, הם כמו זמרים שלא יודעים לשיר אבל יש להם להיט אחד שהצליח, הבלוף יוצא החוצה בסוף – אבל עד אז היועצים הללו משאירים מאחוריהם אדמה חרוכה. חבל.

הבקשה שלי אל החברות היא “לא להתפתות לעסקאות בשטח”, לא לקחת מישהו לייעץ לכם בגלל שהוא הרשים אתכם בשיחה, תבדקו מה הניסיון שלו, דברו עם ממליצים, תתקילו אותו בשאלות ותראו מה דעתו, ותעשו תקופת ניסיון, ואל, אבל אל תאמינו לאף אחד שמבטיח לכם שיפור של X אחוזים או משהו דומה, לטעמי אין פתרונות קסם ותוצאות מובטחות – אף עו”ד רציני לא יבטיח לכם תוצאה מסוימת בתיק, אף רופא לא יתחייב על תוצאה של טיפול, וכך גם אף יועץ לא יכול להבטיח תוצאה, בטח בסביבה שהוא לא ממש מכיר עם אינסוף נעלמים והפתעות.

שלא תבינו לא נכון – אני לא מתנגד להתקשרות עסקית על בסיס של מחויבות הדדית ותגמול ע”פ הצלחה (Win-Win) אבל אל תפלו בפח.

 

הבהרה מס’ 1: ברור ביותר שאני מדבר “מתוך פוזיציה” ולכן קחו בערבון מוגבל כל מה שכתוב בפוסט הנ”ל

הבהרה מס’ 2: לא כל יועץ אג’ילי מתאים לכל חברה יש עניין של “כימיה”  – אם לא הצליח לכם עם יועץ מסוים זה לא אומר שהוא “מתחזה” למומחה..

מטריקות בע”מ

לפני כשבוע השתתפתי בקורס של יורגן אפלו בנושא ניהול ומנהלים בסביבה אג’ילית. שם הקורס הוא זהה לשם הספר שהוא כתב Management 3.0.

הקורס מורכב מהרבה חומר תיאורטי ולא מעט תרגילים שמתבצעים בקבוצות. אחד הנושאים שיורגן מדבר עליהם הוא שבמקרים מסוימים הארגון מתייחס לדברים מורכבים כאל דברים פשטניים, ואין הבנה עמוקה מספיק של המשמעויות של פעולות, אפילו טריוויאליות, שהמשמעות שלהן במערכת מורכבת אדפטיבית (Complex Adaptive System) הן לא לינאריות ויש להן תוצאות לא צפויות, לפחות במידה מסוימת.

 photo

אחת מהפעולות הללו היא קביעת יעדים ומדידתם ע”י שימוש במטריקות כאלה ואחרות. עוד נחזור לזה.

ביום השני של הקורס יורגן דיבר על ההתייחסות הבעייתית לעתים של “אנשי האג’יל” ואני ביניהם לנושא של ערך ללקוח, רובנו חוזרים שוב ושוב על המנטרה “תפקידו של הארגון הוא לייצר ערך ללקוחות שלו”, יורגן טוען, ולטעמי בצדק, שזו התייחסות פשטנית מידי, ילדותית אפילו, רק ערך ללקוח? זה התפקיד של הארגון? מה עם ערך לעובדים? לקהילה? ערך לבעלי המניות? או לספקים? ומה עם עוד דברים שהארגון מספק כגון זמן, כלים וכו’

הוא כנראה צודק, אבל זה נושא אחר, בנושא הבטחתי לדבר על מטריקות, אז איפה הערך ללקוח איפה ? 😉

במסגרת הנושא יורגן הציג טבלה ובה שבע עמודות שמייצגות את הישויות שהארגון מייצר משהו עבורן, וכמו כן 7 פרספקטיבות של המשהו הזה, דברים כגון: זמן, כלים, ערך פונקציונליות ועוד, יורגן ביקש שנמצא KPI’s שונים בשביל למדוד את הדברים הללו.
לדוגמא: מדד לשימוש בכלים מהפרספקטיבה של האינדיבידואל יכול להיות “WTH(What the hell) Per minute” – למי שלא מבין, למדוד כמה פעמים בדקה אומר “מה לעזעזל?” מי שמשתמש בכלי מסוים.

photo

הדבר המדהים שקרה בתרגיל הזה שהצלחנו בתוך זמן קצר מאוד למצוא עשרות של מדדים לנושאים השונים, אפילו החלטנו בצוות להקים חברת סטארט-אפ שמייצרת מדדים לארגונים.
דבר שגרם לי לחשוב: כמה בקלות ארגונים מוצאים מדדים אם הם רוצים, כמה בקלות מצליחים לעוות תפיסת מציאות בעזרת מדדים או אפילו לייצר מציאות חדשה עקב המדדים החדשים שהוצבו. מלחיץ.

אנו בטוח שרוב הקוראים מודדים או נמדדים בעזרת מדדים כאלה ואחרים, ומזמין אותכם לחשוב:
– האם המדדים עוזרים לכם או מרחיקים אותכם מהיעדים שלכם ?
– האם אתם מודעים לכך שמדדים מספריים הם פשטניים מידי ונוטים לייצר תופעות לוואי לא רצויות ?
– האם יש לכם סיבה טובה למדוד את מה שאתם מודדים, או שהמדד רק משמש (או לפחות ככה אתם חושבים) הכוונה לעובדים שלכם ?

לסיום ניקח דוגמא קלאסית: ישנם ארגונים שמודדים את כמות הבאגים שנפתרים ומתגמלים ע”פ המדד הזה. הם חושבים שככה תהיה יותר מוטיבציה למפתחים לפתור באגים, הם חושבים שע”י הצבת היעד הזה יהיה שיפור באיכות, הם חושבים שזה משדר לעובדים שהדבר הכי חשוב זה לפתור באגים, אבל… הם שוכחים ש:

You get what you measure

מה שאנשים אינטליגנטיים עושים, ואם אתם קוראים את הבלוג הזה אתם בוודאי אינטליגנטיים, הם מוצאים דרכים להגיע ליעד הזה, למשל: לייצר באגים.
כשיש הרבה באגים קל לפתור הרבה באגים, לא? הנה קיבלתי בונוס של 150%, יופי!

בבקשה, לטובתכם, תשימו לב טוב טוב מה אתם מודדים, למה, והאם אולי כדאי לשקול להפסיק למדוד לפחות חלק מהדברים, אם לא את כולם.

יום העצלנות הבינלאומי

image אחת התפיסות שקיימות בעולם היא שבשביל להצליח צריך לעבוד קשה, שמי שרוצה להגיע למשהו בחיים, צריך לעבוד הרבה. כלומר – מי שעובד יותר מרוויח יותר. טעות!

אנשים חכמים (ולפעמים גם מצליחים) הבינו שבשביל להצליח, לא צריך לעבוד יותר, צריך לשנות את היחס בין העלות לתועלת כשכמות המאמץ המושקעת נשארת זהה, או אפילו פוחתת עם הזמן.
כלומר – צריך לפתח עצלנות.

בין השאר, “עצלנים” כל הזמן מחפשים דרכים לגרום לכך זהם יעבדו פחות ועדיין ישיגו את התוצאות הרצויות להם, איך זה קשור לבלוג? בהרבה דרכים, אבל בפוסט הזה אני רוצה לגעת ולעודד נקודה ספציפית": עצלנות של מפתחים.

אצל רוב המפתחים שאני מכיר, חריצות היא אחת התכונות הבולטות (אם לא ה…) בעוד שחריצות נחשבת (ואולי בצדק) לתכונה טובה, התכונה הזו גורמת להם, ללא כל בעיה, לכתוב יותר מידי קוד, לחזור על אותן פעולות שגרתיות, לבדוק שוב ושוב באופן ידני את המוצר, לכתוב עוד ועוד מסמכים, לתקן באגים “בכיף”, להישאר עד שעות מאוחרות כשצריך, והרשימה עוד ארוכה.

אבל, קוראים יקרים, לו רק הייתם קצת פחות חרוצים, הייתם מחפשים דרכים להוריד את כמות המאמץ שאתם משקיעים, ועם זאת לשמר ואולי אף להגביר את התועלת.

ולכן אני מכריז כאן ועכשיו על… (תופים בבקשה)

יום העצלנות הבינלאומי

ביום זה כל פועל ופועלת (לפחות בתחום ההיטק) מצווים לחדול מהעיסוק היומיומי השגרתי של כתיבת קודביצוע בדיקותכתיבת מסמכים וכו’

ביום זה ימצאו האנשים דרכים לשיפור מדדי העצלנות בארגון.

ביום זה יתעסקו הנ”ל באחד משני נושאים:
ניסויים ובדיקות על איך להשקיע פחות ולקבל יותר.
לא לעשות כלום ופשוט וחשוב על איך להשיקע פחות ולקבל יותר.

כל המשתתפים ביום זה יקבלו תעודת הוקרה והסמכה רשמית ממני.

image

מתי חל יום זה, ממש לא משנה לי, העיקר שיחול, העיקר שתמצאו את עצמכם שוקלים דרכים ליעל את העבודה שלכם ובכך גם להקל קצת על החיים שלכם, ובד”כ גם לשפר את התהליכים של הצוותהמחלקההארגון.

לסיום דוגמאות לעצלנות קלאסית:
– במקום לבצע חלק ניכר מהבדיקות באופן ידני כל פעם מחדש, לכתוב אוטומציה שמבצעת זאת בשבילכם בזמן שאתם משחקים ברשת באתרים כגון http://www.escapegames24.com/
– במקום לכתוב מסמכים שמתעדים את הקוד ואת הדיזיין, להשתמש בכלים שעושים זאת עבורכם כגון JavaDoc.
– במקום לכתוב כל פעם קוד חדש מאפס, להשתמש בסיפריות שנכתבו כבר ובדוגמאות, ניתן להיעזר באתרים כגון http://stackoverflow.com/

יאללה, לכו לנוח.

רוצים להישאר מעודכנים?

כללי

March 15, 2011

image אם אתם רוצים להתעדכן באופן קבוע בשינויים ועדכונים בבלוג, אתם מוזמנים להרשם לבלוג דרך FeedBurner, אפשר או להירשם לעדכונים במייל או להתעדכן דרך קורא RSS משלכם.

הקישור נמצא בצד ימין למעלה מתחת לכותרת “הרשמו לבלוג”.

את מי כן הייתי מעסיק ?

בהמשך לפוסט על סופרמן, חשבתי עם עצמי את מי כן הייתי שמח להעסיק.
הכי מתבקש זה כמובן המודל הקלאסי הזה של המפתח המוכשר הקואופרטיבי, בעל ידע נרחב הבנה, וכישורי עבודת צוות גבוהים. אותו כולם היו שמחים להעסיק.

imageאבל  אני רוצה להציע לכם משהו פחות סטנדרטי, אני רוצה להציע לכם את חמותי הפולניה – בוא נקרא לה הניה (תודה שרית על הרעיון לשם).

היא מגיעה לראיון עבודה, אמנם – יש לה ניסיון חיים מרשים, אבל כבר מההתחלה יש לה ביקורת, היא שואלת שאלות מתחכמות כגון “מה?! אין לכם בדיקות אוטומטיות? מה אתם בעידן האבן?”, משדרת ציניות ואולי אפילו התנשאות “נראה לי שאתם ממש צריכים מישהי כמוני כדי להציל את הספינה הטובעת שלכם”.
אם קרה ועדיין לא נמאס לכם ממנה והחלטתם לתת לה צ’אנס נוסף ולהתקשר לממליצים, יש סיכוי שתשמעו דברים כמו: “היא ממש טובה טכנית, אבל מבחינה אישית היא קצת קשה” או “על כל דבר יש לה דעה – זה יכול ממש לערער את המצב רוח של כולם”. בקיצר – לא נראת מציאה גדולה הגברת.

על פניו יש שיגידו שהבחורה הזאת נראית ממש, אבל ממש מעצבנת, לא חברותית, טיפוס אנטי, ביקורתית ועוד מגוון סופרלטיבים.שונים, ויכול להיות שהם צודקים. אבל…

אני רוצה להציע הסתכלות קצת שונה: אתם עובדים בארגון, בארגון שלכם יש סדר, יש תהליכים, יש שקט (או שלא), איזה כיף. אבל אם זה המצב אז גם יכול להיות שאתם במקום מסוכן מאוד, שמבלי לדעת אתם כרגע שקועים בשינה עמוקה, שינה שלא מאפשרת לכם להשתפר. נעים לכם וזה smell נהדר, אבל מנקודת ראות מערכתית כדאי לכם מאוד  להתעורר ולהריח את הקפה, ומי יותר מתאים לעזור לכם לעשות את זה מאותה גברת “מעצבנת” ?
הרי לא רק שהיא תגרום לכם להריח את הקפה, יש סיכוי טוב שהיא תשפוך לכם אותו על הפנים, וזה ישרוף – נהדר!
זה עלול להכריח אתכם לעשות משהו בנידון, ויכול להיות שגם תאלצו להריח עוד דברים, עם ארומה קצת פחות נעימה :)

מעבר לכך, אם לא תוותרו עליה ותנסו לאמן אותה קצת, להראות לה איך הביקורת שלה מתקבלת, ולעודד את התוכן אבל קצת לעבוד על הסגנון, קיים סיכוי שתגלו בורג חיוני במערכת שיכול להיות שהיא הרכיב שהיה חסר לכם כל הזמן, היא המאיץ של השיפור.

אבל לפני שאתם מזמנים את חמותי לראיון בכדי למלא את החלל שאולי קיים, תבדקו טוב טוב, יכול מאוד להיות שהניה כבר עובדת אצלכם, היא זאת שתמיד מעצבנת, היא נחשבת אינטליגנטית, אבל כבר לא מקשיבים לה. היא מאוד ביקורתית אבל עם בעיה של סגנון, ואפילו יכול להיות שאם תבחנו את השנים האחרונות תראו שהיא יזמה ודחפה לא מעט שינויים שנחשבים היום להצלחות במערכת, ויכול אפילו להיות שעד עצם היום הזה היא לא קיבלה שום קרדיט עליהם.

נכון, להניה יש בעיה של סגנון, אז מה ?
אני לא חושב שאין חשיבות לסגנון, אבל לצערי חלק לא קטן מהאנשים הביקורתיים היו פעם “נחמדים יותר”, אולי הבעיה היא שהארגונים שבהם הם עבדו לא נתנו להם גב ותמיכה, לא כוונו אותם נכון ופשוט תייגו אותם כ”קרציות”, מה שגרם להם להיות יותר ממורמרים, עכשיו מכיון שהאנשים הללו לטעמי הם מאוד אכפתיים בבסיס, הם לא יכולים להפסיק לבקר ולהעיר, תוסיפו על זה מרמור ותסכול וקיבלתם “בעית סגנון” או אם תרצו – את הניה. אולי כל מה שהניה צריכה בכדי לשנות את הסגנון זה קצת עידוד ותמיכה מהסובבים אותה.

אני רוצה לסיים את הפוסט בהתנצלות עמוקה והבהרה:
– התנצלות עמוקה: אני מתנצל בפני כל מי שקוראים לה הניה שנעלבה, נפגעה או כועסת עליי. סליחה, לא התכוונתי לפגוע.
– הבהרה: חמותי לא פולניה ולא קוראים לה הניה :)