זה גדול מידי.

imageאתם עובדים בסקראם. ספרינטים של שבועיים. הצוותים בנויים נכון (Feature teams). יש לכם בקלוג. בבקלוג של דרישה של לקוח, ואפילו בפורמט של סיפור לקוח (User story). כבוד!

אבל מה? אין ממש אפשרות לפתח את כל הדרישה בשבועיים. איזה אפשרויות כן עומדות לפניכם?
1. להאריך את הספרינט – נו, לא רעיון משהו, כבר נכתב ונאמר מספיק על החסרונות שבשינוי אורך הספרינט, וחוץ מזה מה אם הוא אמור לקחת 3 חודשים?
2. לחלק את סיפור הלקוח בשיטת הסלאמי (ראו פוסט קודם)
3. לחלק את סיפור הלקוח ל….
סיפורי לקוח קטנים יותר. הופה, הנה רעיון :)


תזכורת: סיפור לקוח הוא מהזוית של הלקוח ומשמעותו – משהו שאפשר ממש להדגים ללקוח)


לפני שאני אתן קצת דוגמאות, אני רוצה להסביר את היתרונות של חלוקה כזו:
– אפשר לקבל פידבק מוקדם הרבה יותר: למשל לא צריך לחכות עד שייסתיים הפיתוח בכדי להבין שהעיצוב לא מתאים.
– אפשר להבין טוב יותר את מידת הנכונות של הערכת המאמצים:. למשל אם חלק שחשבנו שדורש בערך רבע מהמאמץ להשלמת הדרישה לוקח ספרינט שלם, אפשר לנחש שכל הפיצ’ר ייקח 4 ספרינטים.
– אפשר לעצור באמצע:. קורה לא פעם שהלקוח לא באמת צריך את כל הפונקציונאליות עד הפרט האחרון, כשמפתחים את הפיצ’ר בשיטת הסלאמי למעשה עובדים בשיטת “הכל או כלום”, לעומת זאת כששוברים את סיפור הלקוח לחלקים קטנים יותר מבחינה פונקציונאלית אז ניתן בכל רגע להגיד “אוקיי, זה מספיק לנו, בואו נעבור לפי’צר הבא”.

ישנם עוד לא מעט יתרונות אבל נעצור כאן ונעבור לשתי דוגמאות כדי להמחיש.


דוגמא 1 – תוכנה לניהול רשת: בתור אדמיניסטרטור אני רוצה אפשרות לשלוח הודעה למסך של המשתמשים במערכת לפי חתכים שונים כדי להודיע הודעות דחופות שקשורות לרשת
ניתן לשבור אותו כך: (אני מוותר על ה”כדי”)

1. בתור אדמיניסטרטור אני רוצה אפשרות לשלוח הודעה למסך של כל המשתמשים במערכת
2. בתור אדמיניסטרטור אני רוצה אפשרות לשלוח הודעה למסך של משתמשים במערכת אשר שייכים למחלקה מסוימת.
3. בתור אדמיניסטרטור אני רוצה אפשרות לשלוח הודעה למסך של משתמשים במערכת בעלי תפקיד מסוים
…..

שברנו את הסיפור ע”י שימוש בשתי טכניקות: הראשונה היא ע”י פישוט פונקציונאלי, בחלק (1) השמטנו לגמרי את כל הפונקציונאליות של הפילטר. בחלקים (2) ו-(3) הוספנו עוד “שדות” ובכך למעשה שברנו לאורך מודל הנתונים.


דוגמא 2 – עיבוד תמלילים: בתור משתמש אני רוצה להיות מסוגל לשמור את הקובץ שלי במיקום ובשם ע”פ בחירתי.

1. בתור משתמש אני רוצה לקבל הודעה כששם הקובץ שבחרתי לא חוקי
2. בתור משתמש אני רוצה לקבל הודעה כשאין מספיק מקום אחסון בדיסק.
3. בתור משתמש אני רוצה לקבל הודעה כשאין לי הרשאות שמירה.
4. בתור משתמש אני רוצה לשמור את הקובץ למקום מוגדר מראש
5. בתור משתמש אני רוצה לבחור את המיקום של הקובץ
6. בתור משתמש אני רוצה לבחור את שמו של הקובץ

שברנו את הסיפור שוב ע”י שימוש בשתי טכניקות: הראשונה היא למצבי שגיאה (1-3) זה בעיקר שימוישי לסיפורים מורכבים מאוד. הטכניקה השניה היא ע”י התחלה מפיצ’ר עם מגבלות קשות (מה שנקרא Hard coded) והסרתן של המגבלות אחת אחרי השניה.

אז ככה, בערך, בפשטות, שוברים או מחלקים סיפורי לקוח.

אם יש לכם דוגמאות שאתם מתקשים איתם מהארגון שלכם, אשמח שתרשמו אותם בתגובות ואני אשבור אותן בבלוג בפוסט אחר.

2 Responses to “זה גדול מידי.”

  1. עדי says:

    הי,

    שתי שאלות:
    1. לגבי הדוגמא הראשונה – כאשר חילקתי לשלושה חלקים ובשלב ראשון התמקדתי רק בסיפור הראשון יכול להווצר מצב שבבנית התשתית של הקובץ לא לקחנו בחשבון את הצרכים של השלבים הבאים וכתוצאה מכך לשנות את התשתית אחרי שחלק מהמערכת כבר ייצורי יכול להיות יקר ובעייתי הרבה יותר .

    2. לגבי הדוגמא השניה – כאשר ניתן ללקוח רק את החלק הראשון, יווצר מצב זמני שבו כאשר אין מקום בדיסק לא נשמר הקובץ. האם הלקוח יכול לחיות עם מצב כזה? מה עושים אם למערכת יש הרבה דרישות סף שלא ניתן להתחיל להשתמש במערכת בלעדיהן וזה לא נתחם לשבועיים?

  2. Elad Sofer says:

    הי עדי,

    1. אני לא מציע ללכת עם כיסוי עיניים, אני בהחלט ממליץ להסתכל קצת קדימה, להבין שיכולים להיות שינויים ולכתוב את הקוד בצורה כזו שהוא יהיה גמיש לשינויים – ד.א. קוד שכתוב טוב הוא בד”כ כזה.
    2. אם הלקוח “לא יכול לחיות” עם מצב מסויים אז כנראה שאי אפשר עדיין להתקין את התוכנה במצבה הנוכחי אצל הלקוח, בדיוק כפי שלא ניתן להתקין תוכנה לניהול לקוחות אם יש לה רק מסך Login. מה שכן אפשר זה לקבל פידבק על מה שיש, ולגלות טעויות כבר בשלבים מוקדמים. ספציפית לדוגמא שלך, אני מאמין שיש לקוחות שיסכימו לקבל אילוץ שכזה ויש כאלה שלא.