רטרו קפה

אני רוצה לחלוק איתכם משהו שלמדתי מיגאל לוזון, מסקראם מסטר אצל אחד הלקוחות שלי, זו טכניקה שהוא השתמש בה לרטרוספקטיבה והוא קורה לה “רטרו קפה”, למעשה היא שילוב של מספר רעיונות שונים למשהו חדש – רמיקס.

photo

הרעיון של רטרו קפה היא שיחה פתוחה שדומה בצורתה לשיחה שהייתם מנהלים בבית קפה עם מספר רעיונות נוספים שהופכים אותה לשיחה שמאפשרת לכולם לדבר ולהביע את דעתם, היא מכבדת את העובדה שאם מישהו מעלה נושא אז מגיע לו התייחסות מלאה עד לרמה שהוא מסופק. בנוסף השיטה כפי שמייד תראה (גם בתמונה) מייצרת אווירה נעימה. הנה זה בא:

שלב ראשון – פתיחה

בפתיחה נעשה שימוש בפרוטוקול ה-Check-in מתוך הפרוטוקולים של ג’ים ומישל מקרתי הכינוי של הפרוטוקול הזה הוא Sad\Mad\Glad\Afraid או בעברית שמח\עצוב\כועס\חושש, זו בעצם טכניקה לייצר סיטואציה בעלת פתיחות מוגברת ע”י חשיפת רגשות, כל משתתף למעשה מביע דבר אחד או יותר ע”י שימוש ברגשות הללו, לדוגמא: אני שמח שלמדתי על הרטרו קפה, אני כועס שלא חשבתי על זה בעצמי. מניסיוני שימוש בפרוטוקול הזה לפתוח רטרוספקטיבה מוכיח את עצמו כיעיל מאוד.

שלב שני – רטרו קפה

לרטרו קפה צריכה להיות הכנה מוקדמת הכוללת את כל האביזרים שאתם חושבים שצריך כדי לדמות אווירת בית קפה, דברים כגון חדר מתאים, שולחן בגודל מתאים שיוכלו לשבת סביבו (לא -שולחנות דיונים ענקיים לא מתאימים), ערכת קפה הכוללת סוכר, קפה, תיונים, חלב, מים רותחים, עוגה \ עוגיות וכל דבר שהדמיון שלכם מעלה. בנוסף יש צורך במשהו לתיעוד.
החוקים של הרטרו קפה פשוטים, מישהו מעלה נושא לדיון, הדיון מתנהל מסביב לשולחן לפי סדר הישיבה כאשר לכל משתתף מותר בתורו לדבר או להעביר הלאה את זכות הדיבור, המטרה של הדיון היא לייצר ניסויים שקשורים לנושא השיחה אשר ניתן ליישם בספרינט הבא ולשפר \ לשמר את המצב או הנושא עליו מדברים.
הזכות לסיים את השיחה בנושא מסוים שמורה למי שהעלה את הנושא, למרות שאם רואים שהזמן נמרח אפשר ומומלץ להגביל כל נושא בזמן.
כמובן תוך כדי השיחה וכשעולים רעיונות יש לכתוב אותם במקום כלשהוא.
במהלך הרטרו מותר לכל אחד לקום, ללכת, להכין קפה, לעזוב – ממש כמו בבית קפה רגיל.

שלב שלישי – סגירה

יש לשים לב שמשאירים כ-10 דקות בסיום לשלב זה.
אם הלך לכם טוב, אני מניח שהצטברו לא מעט רעיונות במהלך השיחה, בשלב הסגירה לוקחים את כל הניסויים שהוצעו ומנסים להחליט מה מהם “יכנס” לספרינט הבא ומה לא. ניתן להחליט ע”י שימוש בכל אחת מהטכניקות המוכרות (או לא) לכם כגון הצבעה בנקודות, קונצנזוס, הצבעת אגודלים וכו’.
אני ממליץ מאוד להגדיר מראש (וללא קשר לסוג הרטרוספקטיבה שאתם עורכים) מגבלה על כמות הניסויים שניתן לערוך בכל ספרינט וכמות הזמן המקסימאלית שנשקיע בכל ניסוי, למשל 4 ניסויים ומקסימום 8 שעות לכל אחד. יש צוותים שגם בוחרים מוביל לכל ניסוי, אבל זה תלוי ברמת הבשלות של הצוות – לשיקולכם.

יש שאלות? הצעות לשיפור?

Comments are closed.