אולי תחליטו כבר?

"גם לא להחליט זו החלטה" כך היא אמרה לי, וכמה שהיא צודקת….

אחד הדברים הקשים זה להחליט, המשמעות של החלטה היא למעשה התחייבות, היא אחריות, היא הציפייה מעצמי שאהיה מסוגל לעמוד מאחורי ההחלטה ולגבות אותה (או לשנות אותה).

אפילו יותר קשה מלהחליט בעצמי זה להחליט בקבוצה. למה בכלל להחליט בקבוצה? בד"כ כי "אין ברירה", במקרים בהם אני זקוק לקבוצה בשביל לבצע את ההחלטה ואני לא מערב את הקבוצה בתהליך ההחלטה יש סיכוי לא רע שאחד החברים בקבוצה "יחבל" בהחלטה, במודע או שלא, אז באותם מקרים שיש צורך במחויבות קבוצתית אמיתית כדאי מאוד לערב את הקבוצה בהחלטה.
כאן זה נהיה מסובך, הרי כידוע (ציטוטים) "לכל אחד יש לפחות 3 דעות מנוגדות", "כל אחד רוצה שישמעו אותו", "אי אפשר ש-10 אנשים יסכימו" וכדומה.

כן. זה מסובך.
לקבל החלטה שמעורבים בה 10 אנשים זה קשה. אבל, אם הצלחתם אז הסיכוי שההחלטה תצא לפועל וכולם יהיו מיושרים אליה גדל משמעותית, ועם זה גם גדלים סיכויי ההצלחה של הארגון \ המוצר \ הצוות או מה שלא יהיה.

אז איך מקבלים החלטה?

תלוי מי אתם, יש צוותים שמתווכחים, צועקים, רבים אבל בסוף מחליטים ומוציאים לפועל. אבל אין הרבה כאלה, דרוש תמהיל מאוד מיוחד של אנשים בשביל שזה יעבוד, רוב הקבוצות הן לא כאלה.

אם אתם משתייכים לרוב שלא מסוגל לקבל החלטות בצורה הזו אני ממליץ בחום על שימוש בטכניקות מובנות לקבלת החלטה קבוצתית.

פרוטוקול החלטה (מבית היוצר של הזוג מק’ארתי)

thumb זהו פרוטוקול מתוך אוסף שנקרא ה-Core protocols להתנהלות של צוות.
מישהו אחד מציע הצעה, אחרי שהוא סיים להסביר את הצעתו הוא אומר "תצביעו בבקשה", ולכל אחד יש שלוש אפשרויות הצבעה, כן (מסמנים עם אגודל כלפי מעלה), לא (מסמנים עם אגודל כלפי מטה), תומך (מסמנים עם אגודל באמצע).
הצבעת לא יכולה לסמן שני דברים: אני מתנגד נחרצות להצעה או אני מבקש עוד אינפורמציה.

  • אם מעל 70% הצביעו כן ההצעה עברה.
  • אחרי שכולם הצביעו בודקים אם יש מצביעי לא שרוצים עוד מידע, עונים להם על השאלות ומצביעים שוב.
  • אם יש מצביעי "לא נחרץ" המציע שואל "איזה שינוי ניתן לעשות בהצעה כדי שתסכים לה?", הוא עונה וחוזרים להתחלה. אם אין שינוי כזה ואין רוב של 70% ההצעה נפלה.
  • חוץ למצביעי הלא ולמציע, לאף אחד אסור לדבר, כולל להסביר למה הוא הצביע כמו שהוא הצביע.

בר החלטה

שיטה זו מתאימה שכשיש שתי הצעות לבחור בניהן, ההצעות מוצגות לצוות וניתן זמן לשאלות ולדיון ואז מציירים על הלוח ציר אופקי ובקצוות שלו רושמים את שתי ההצעות, כל אחד מחברי הצוות ניגש ללוח ומסמן על הציר את הנטייה שלו, אם יש נטייה בולטת לצד אחד אז תתקבל ההחלטה אם לא, כדאי לחפש הצעה שלישית.

פרמטרים להחלטה

כשצריך להחליט בין כמה חלופות ניתן לנסות ולנקד כל אחת מהאפשרויות ולראות איזה הצעה עדיפה. שלב ראשון של תהליך זה הוא למצוא קריטריונים שישפיעו על ההחלטה, למשל סיבוכיות, סיכון, רמת ידע נכחי, משמעות אי הצלחה וכדומה. אחרי שיש לנו את הפרמטרים מציירים טבלה וכל אחד מחברי הצוות מנקד את הפרמטרים השונים עבור כל אחת מהאופציות, סוכמים את הנקודות ובוחרים בהצעה בעלת הניקוד הגבוה ביותר. יש לשים לב לשני דברים: הניקוד לכל פרמטר צריך להיות כזה שניקוד גבוהה יותר משמעותו שההצעה טובה יותר בפרמטר הספציפי, לעיתים יש משקלים שונים לפרמטרים שונים ויש לקחת את זה בחשבון ולתת להם פקטור.

כל הטכניקות האלה יכולות להיות טובות יותר או פחות לסוגים שונים של צוותים והחלטות, אבל יש דבר אחד שחייב לקרות בשביל שהן יעבדו: תרבות דיבור, הקשבה ופתיחות – וזה קשה, בעיקר לנו.
אני ממליץ בחום להשתמש בקונספט של Talking Stick בדיונים בכלל ובקבלת החלטות בפרט.

מקור התמונות:
http://www.flickr.com/photos/inafrenzy/5787848646/
http://www.flickr.com/photos/sarahreido/3120877348/

Comments are closed.