Posts tagged ‘effort estimation’

פוקר תכנון – Planning poker

כפי שציינתי בפוסט הקודם, כשמעריכים משימות בפרויקטים אג’ילים, מבצעים את ההערכה ע”י כל הצוות שיבצע את המשימה. מכיוון שהערכת משימה בצורה צוותית אינה דבר טריוויאלי, והיא רצופה בבעיות, פותחה שיטה שמנסה להתגבר על חלק מהבעיות הללו ובנוסף לכך היא מהנה.

לשיטה הזאת קוראים “פוקר תכנון” או בלעז “planning poker”.

אתחיל בתיאור השיטה ואח”כ אסביר את היתרונות שלה.

  • בתחילה מחולקת לכל אחד מהמשתתפים חבילת קלפים שכוללת את כל הערכים האפשריים, אישית אני אוהב להשתמש בסדרת פיבונאצ’י – 0,1,2,3,5,8,13,21 ובנוסף קלף שמייצג משימה גדולה מידיי להערכה שבד”כ כתוב עליו Big.
  • בשלב הבא מישהו (בסקראם זה ה-product owner) מסביר את המשימה לנוכחים ונותן אפשרות לשאול שאלות הבהרה, או להעלות נקודות בעייתיות, לעיתים אף מגיעים למסקנה שלא ניתן כרגע להעריך את המשימה, אולי המשימה גדולה מידיי להערכה או שהמשימה כלל לא רלוונטית. יש להבהיר שבשלב זה לא קוראים מסמכים טכניים או נכנסים לעומקם של דברים, אנו שואפים להבנה של המשימה ברמה רחבה ולא לרדת לפרטים.
  • אחרי שהמשימה ברורה לכולם, כל משתתף בוחר קלף שמייצג את גודלה היחסי של המשימה מתוך החבילה שבידו, לא מראה לאחרים, ומניח את הקלף על השולחן כשפניו כלפי מטה.
  • אחרי שכולם בחרו את קלף, כולם ביחד הופכים את הקלפים.
  • אם ישנה הסכמה על הערכת המשימה, נהדר, המשימה הוערכה. אם לא, שהוא המקרה היותר שכיח, מתחילים דיון קצר סביב העניין, בד”כ הדיון מתחיל בצורה כזו שמי שהעריך הכי גבוה ומי שהעריך הכי נמוך מנמקים את הבחירה שלהם, ואחרים מגיבים. אחרי שהסתיים הדיון מבצעים שוב את שלב הבחירה של הקלף.
  • בד”כ זה לא לוקח יותר משנייםשלושה סיבובים להגיע להסכמה, יש לציין שהסכמה אינה אומרת שכולם בחרו את אותו הקלף, משמעותה של ההסכמה היא שההערכות מתכנסות ויש קונצנזוס לגבי גודל המשימה, לדוגמא: אם כולם פרט לאחד בחרו את אותו הקלף ואין לאותו אדם משהו חדש לתרום לדיון, זוהי הסכמה.
  • בצורה הזאת מקובל להעריך מספר פריטים ברצף עד שסיימנו את כל המשימות או שתם הזמן שנקבע מראש.
  • Planning poker
    זוהי השיטה, או, זהו המשחק.

אז למה לנו לבצע את הערכת המשימות בצורה כזו ? ישנם מספר יתרונות

  • מעריכים בנקודות ולא בזמן – כתבתי על כך בפוסט הקודם
  • מי שמבצע את המשימה הוא גם זה שמעריך אותה – זה כמעט ברור מאליו שאם מי שמבצע את המשימה הוא גם מי שמעריך אותה, יש סיכוי טוב יותר שהערכה תהיה יותר קרובה למציאות. ישנם גם מחקרים שתומכים באמרה זו.
  • נותן דגש על הערכה יחסית – אמנם לא הסברתי נקודה זו בעבר, אך בהיעדר כלי מדידה, בני אדם באופן אינהרנטי, טובים יותר בהערכת יחס בין דברים מאשר הערכה אבסולוטית, בטח ובטח בדברים מורכבים. אם תרצו דוגמא פשטנית תנסו להעריך בסנטימטרים (ללא סרגל) את המרחק בניכם לבין חפץ או אדם בחדר, ואח”כ תנסו להעריך איפה האמצע, בד”כ את האמצע ניתן להעריך יותר בקלות ובדיוק רב יותר.
  • הערכות הן בסדר גודל אחד – שוב נובע מיכולות אנושיות, קשה לנו מאוד להעריך יחס (ובטח גודל) של דברים מסדרי גודל שונים, תנסו פעם להעריך מהו היחס בין הגודל של נמלה לכלב. קשה. לעומת זאת היחס בין תפוח לאשכולית הוא משהו שיותר קל לנו להעריך, ולכן אנו מעריכים משימות בסדר גודל אחד, ואם המשימה היא גדולה אז מחלקים אותה.
  • מפחית משמעותית את תופעת העיגון – עיגון היא תופעה בפסיכולוגיה שלה הרבה אספקטים (תחפשו בויקי – anchoring), ויש לה הרבה אספקטים, הוספתי לינק לסקר בנושא עיגון ספציפי להערכות משימות פיתוח. בגדול, העובדה שאף אחד לא אומר דעתו מראש וכל אחד צריך לחשוב בעצמו על גודל המשימה (קלפים הפוכים) מפחית משמעותית את התופעה.
  • מידול של חשיבה – התהליך (המשחק) כפי שהוא בנוי, למעשה מאלץ את המשתתפים לחשוב, כאשר כל אחד בוחר קלף, הוא לוקח בחשבון שיכול להיות שהוא יהיה אחד מאלה שיתבקשו להסביר הבחירה, ולכן הוא צריך “לעמוד מאחורי” הבחירה שלו ולהיות מסוגל לנמק אותה, דבר זה מאלץ אותו לחשוב לפני שהוא בוחר קלף ולא לבחור באופן שרירותי.
  • יתרון אחרון להיום (יש עוד לא מעט) הוא שזה מהיר וכיף! לטעמי יתרון משמעותי מאוד.
  • זהו משחק ה”פוקר תכנון” שמשמש צוותים רבים בפרויקטים אג’ילים להעריך את המשימות שלהם. אני ממליץ לכם בחום לנסות להשתמש בכלי זה, גם אם אתם לא אג’ילים.
    בהצלחה.