Posts tagged ‘Team’

פגישה מספר 3 – Agile practitioners IL

IMG_0534מפגש שלישי של קבוצת Agile Practitioners IL מאחורינו, ואיך אומרים? ש”פעם שלישית גלידה”, אז אמנם גלידה לא היתה שם, אבל פירות מאפים ושתיה כן :)

אני רוצה לפתוח בתודה גדולה גדולה לאיליה מ-CA שעזר לארגן את המפגש, ול-CA שתרמו את האודיטוריום הנחמד שלהם למען המפגש השלישי של הקבוצה. אני מקוה שנמשיך לראות את רוח ההתנדבות הזו בקרב חברי הקבוצה, וכבר הבנתי שיש מתנדבים לפעם הבאה. יופי!

המרצה העיקרי (והיחידי) היה לא אחר מאשר רועי אושרוב, שהסכים לתרום מזמנו וקבוצה ולהעביר לנו מפגש מעניין ואנרגטי במיוחד.

IMG_0533המפגש הזה עסק במנהיגות, נושא שללא ספק אף לא יורד מהכותרות, ואני מאוד נוטה להסכים עם רועי אושרוב שטוען ובצדק ושהנושא לא מקבל מספיק תשומת לב,
רועי מזכיר את העובדה שברוב הספרים שקשורים לאג’יל סקראם XP  וכו’ נטענת הטענה שהצוותים הכי טובים הם Self-Organizing, וכמעט שאין ויכוח עם הנושא הזה, מה שחסר זה האיך.
איך עוזרים לצוות להפוך להיות כזה, ואם הצלחתי להבין את המסר שניסה להעביר רועי הוא שבשביל לעזור לצוות להיות נוהל עצמית, אז צריך קודם כל להבין באיזה שלב הוא נמצא.

 

IMG_0530רועי מציע מודל שכולל שלושה שלבים של צוות:
Chaos Learning Self-Leading

וקודם כל על ראש הצוות או מנהיג הצוות או הסקראם מסטר או מי שלא יהיה שאחראי לעזור לצוות להתנהל, להבין באיזה שלב הצוות נמצא, ולהתנהל בהתאם.

עיקר ההרצאה היה עשר טעויות נפוצות שר”צ צוותים עושים (המצגת כאן), ההרצאה לטעמי היתה מעניינת ומעשירה, ואני גם מאוד נהניתי מהדיונים שהתפתחו תוך כדי ההרצאה ובסופה, יש לציין את הסבלנות של רועי לענות לכל אחד ולהסביר את הרעיונות שלו.

בחלק השני (או אולי השלישי ?) רועי העביר תרגיל שעוזר מאוד להמחיש את הטעויות שהוא דיבר עליהם ואיך חלק מהשיטות שהוא הציע יכולות לעזור להתגבר על הקשיים.
התרגיל היה למעשה להיות ר”צ לצוות של שני אנשים, שלכל אחד מהם “חיסרון” או התנהגות בעייתית, כשהמטרה היתה לבנות משהו מלגו (בית או סירה) תוך התמודדות עם אנשי הצוות. מעבר להיותו של התרגיל מעניין, הוא גם היה מצחיק בטירוף! היה כיף.

כבר לא יכול לחכות יותר למפגש הבא.

את מי כן הייתי מעסיק ?

בהמשך לפוסט על סופרמן, חשבתי עם עצמי את מי כן הייתי שמח להעסיק.
הכי מתבקש זה כמובן המודל הקלאסי הזה של המפתח המוכשר הקואופרטיבי, בעל ידע נרחב הבנה, וכישורי עבודת צוות גבוהים. אותו כולם היו שמחים להעסיק.

imageאבל  אני רוצה להציע לכם משהו פחות סטנדרטי, אני רוצה להציע לכם את חמותי הפולניה – בוא נקרא לה הניה (תודה שרית על הרעיון לשם).

היא מגיעה לראיון עבודה, אמנם – יש לה ניסיון חיים מרשים, אבל כבר מההתחלה יש לה ביקורת, היא שואלת שאלות מתחכמות כגון “מה?! אין לכם בדיקות אוטומטיות? מה אתם בעידן האבן?”, משדרת ציניות ואולי אפילו התנשאות “נראה לי שאתם ממש צריכים מישהי כמוני כדי להציל את הספינה הטובעת שלכם”.
אם קרה ועדיין לא נמאס לכם ממנה והחלטתם לתת לה צ’אנס נוסף ולהתקשר לממליצים, יש סיכוי שתשמעו דברים כמו: “היא ממש טובה טכנית, אבל מבחינה אישית היא קצת קשה” או “על כל דבר יש לה דעה – זה יכול ממש לערער את המצב רוח של כולם”. בקיצר – לא נראת מציאה גדולה הגברת.

על פניו יש שיגידו שהבחורה הזאת נראית ממש, אבל ממש מעצבנת, לא חברותית, טיפוס אנטי, ביקורתית ועוד מגוון סופרלטיבים.שונים, ויכול להיות שהם צודקים. אבל…

אני רוצה להציע הסתכלות קצת שונה: אתם עובדים בארגון, בארגון שלכם יש סדר, יש תהליכים, יש שקט (או שלא), איזה כיף. אבל אם זה המצב אז גם יכול להיות שאתם במקום מסוכן מאוד, שמבלי לדעת אתם כרגע שקועים בשינה עמוקה, שינה שלא מאפשרת לכם להשתפר. נעים לכם וזה smell נהדר, אבל מנקודת ראות מערכתית כדאי לכם מאוד  להתעורר ולהריח את הקפה, ומי יותר מתאים לעזור לכם לעשות את זה מאותה גברת “מעצבנת” ?
הרי לא רק שהיא תגרום לכם להריח את הקפה, יש סיכוי טוב שהיא תשפוך לכם אותו על הפנים, וזה ישרוף – נהדר!
זה עלול להכריח אתכם לעשות משהו בנידון, ויכול להיות שגם תאלצו להריח עוד דברים, עם ארומה קצת פחות נעימה :)

מעבר לכך, אם לא תוותרו עליה ותנסו לאמן אותה קצת, להראות לה איך הביקורת שלה מתקבלת, ולעודד את התוכן אבל קצת לעבוד על הסגנון, קיים סיכוי שתגלו בורג חיוני במערכת שיכול להיות שהיא הרכיב שהיה חסר לכם כל הזמן, היא המאיץ של השיפור.

אבל לפני שאתם מזמנים את חמותי לראיון בכדי למלא את החלל שאולי קיים, תבדקו טוב טוב, יכול מאוד להיות שהניה כבר עובדת אצלכם, היא זאת שתמיד מעצבנת, היא נחשבת אינטליגנטית, אבל כבר לא מקשיבים לה. היא מאוד ביקורתית אבל עם בעיה של סגנון, ואפילו יכול להיות שאם תבחנו את השנים האחרונות תראו שהיא יזמה ודחפה לא מעט שינויים שנחשבים היום להצלחות במערכת, ויכול אפילו להיות שעד עצם היום הזה היא לא קיבלה שום קרדיט עליהם.

נכון, להניה יש בעיה של סגנון, אז מה ?
אני לא חושב שאין חשיבות לסגנון, אבל לצערי חלק לא קטן מהאנשים הביקורתיים היו פעם “נחמדים יותר”, אולי הבעיה היא שהארגונים שבהם הם עבדו לא נתנו להם גב ותמיכה, לא כוונו אותם נכון ופשוט תייגו אותם כ”קרציות”, מה שגרם להם להיות יותר ממורמרים, עכשיו מכיון שהאנשים הללו לטעמי הם מאוד אכפתיים בבסיס, הם לא יכולים להפסיק לבקר ולהעיר, תוסיפו על זה מרמור ותסכול וקיבלתם “בעית סגנון” או אם תרצו – את הניה. אולי כל מה שהניה צריכה בכדי לשנות את הסגנון זה קצת עידוד ותמיכה מהסובבים אותה.

אני רוצה לסיים את הפוסט בהתנצלות עמוקה והבהרה:
– התנצלות עמוקה: אני מתנצל בפני כל מי שקוראים לה הניה שנעלבה, נפגעה או כועסת עליי. סליחה, לא התכוונתי לפגוע.
– הבהרה: חמותי לא פולניה ולא קוראים לה הניה :)

אני לא הייתי מעסיק את סופרמן

image מכירים את סופרמן ?
–  זה שמציל את העולם ברגע האחרון מכאוס.
– זה שתופס את הרעים בשניה האחרונה.
– זה שתמיד מוצא את עצמו מתנדנד בין חיים ומוות ומישהו בד”כ חלש ממנו מציל אותו.
– זה גם אותו סופרמן שבמידה מסוימת מנותק מהעם, הוא נחשב חמקמק ובלתי נגיש.

מכירים אותו ?

אני די משוכנע שאתם מכירים אותו.

אני מאמין שאתם גם מכירים גירסא מקומית יותר לסופרמן:
– כזה שמתקן את הבאג שצץ בשניה האחרונה לפני תאריך היעד, בד”כ ע”י תלאי בקוד, או תיקון מקומי.
– כזה שנחשב ”עילוי” בעיקר ע”י עצמו והמנהלים שלו.
– כזה שלא טבעי עבורו לעזור ולחלוק ידע עם אחרים.
– אולי אפילו עובד בשעות לא סטנדרטיות.
– כזה שמידי פעם נתקל בבעיות שלכולם הם כבר טריוייאליות אבל הוא צריך שוב ושוב שיפתרו לו אותם.

imageאני לא הייתי מעסיק אותו.

אולי אני חריף מידי, אני לא הייתי מסכים שמישהו בארגון שלי יתנהל ככה.
נכון, יש שיאמרו במידה של צדק שהוא “מציל” אותנו פעם אחר פעם, אבל בואו נבין את המשמעות של ההצלה הזאת.נבחן את המשמעות במספר רמות:

המשמעות הארגונית:
ארגון שמעודד גיבורים ע”י ציון לשבח של מעשי הצלה – בד”כ בפורומים גדולים, למעשה באופן לא מודע (או כן) מעביר מסר לעובדים שהארגון מתגמל על בסיס מעשי גבורה, המפתחים שעובדים יום יום, יסודיים, מייצרים קוד באיכות גבוה, עם כמות באגים נמוכה, ומספר אפסי של בעיות “רגע אחרון” לא מקבלים את ההכרה שלטעמי מגיע להם, שהם למעשה המודל לחיקוי של הארגון, הם מייצגים את ההתנהגות שהארגון רוצה לעודד.
חמור מכך הארגון יגרום לכך שהמפתחים יעדיפו לפתור באגים מאשר למנוע אותם, אוי לנו, וכך יווצרו עוד סופרמנים.

משמעות צוותית:
איך מרגישים חברי הצוות של סופרמן? כנראה מרגישים קצת מקופחים, קצת פחות חשובים, אולי יש אווירה של כולנו נגד סופרמן שהופך (ללא כוונה רעה) לאיש הרע בסיפור (ראו את הסרט – “סופרמן חוזר”).
צוות כזה הוא מפולג, לא צוות שנעים לעבוד בו, ובטח לא לעזור אחד לשני, גם מאוד לא נעים להוביל צוות כזה.

משמעות אישית לחבר צוות:
חבר הצוות אולי מרגיש תסכול כלפי סופרמן ומה שהוא מייצג, אולי קנאה, אולי סתם לא מתחבר לו, אין לו רצון לעזור לסופרמן כל כך, וחבל.
הוא גם חושש לשתף פעולה איתו כי הוא לא חולק אינפורמציה עם אחרים, סופרמן גם לא בא בשעות רגילות כך שחבר הצוות מוצא עצמו תקוע לא פעם בהמתנה לסופרמן שיגיע. וכידוע – סופרמן בא מתי שהוא מחליט.

משמעות אישית לסופרמן:
סופרמן מרגיש לפעמים טוב, בעיקר כשהוא מציל את העולם ומודים לו על כך, אבל לפעמים, וזה אולי רוב הזמן, סופרמן בודד, קצת מנותק, אין לו הרבה חברים, התופעות הללו מחמירות עם הזמן ונגררות לכדי דפוסי עבודה לאורך שנים ולרוחב מקומות עבודה שונים.

אני מבקש לצאת בקריאה נרגשת לכל הקוראים: אל תעודדו סופרמנים בארגון שלכם, תעודדו עבודה טובה, עקבית, תעודדו מניעה של באגים ולא את תיקונם, תעודדו עבודה בשיתוף פעולה ולא אינדיבידואליזם.

הערה: אני לא רומז בשום אופן לא לעודד אחריות גבוהה והישגים משמעותיים, אבל צריך לבחור טוב טוב, איזה הישגים אנחנו מעודדים ומה המשמעות שלהם.

ספרינט בקלוג – Smells

clip_image002כשאני מכין תבשיל דגים למשל, אז כשאשתי נכנסת הביתה היא יכולה, מבלי להכנס למטבח בכלל, להריח שמשהו מתבשל כאן, ואפילו להבחין שזה משהו עם דגים.

באותו עקרון ניתן לחוש לגבי דברים רבים שמשהו “מתבשל”, וזאת מבלי להיכנס לפרטים.

בפוסט הזה אני הולך לדבר על ריחות של ספרינט בקלוג – Sprint backlog smells .

הדברים שאני הולך להציג עלולים להצביע על בעיה, אך לא בהכרח, הם רק אינדיקציות שאולי ישנה בעיה, ותתפלאו לדעת (ואולי לא תתפלאו) כמה אפשר ללמוד מתוך מבט חטוף בספרינט בקלוג.

“אין ריח” – אחד הדברים הבעייתיים שיכולים לקרות זה שלא ניתן להריח בכלל את הספרינט בקלוג, כלומר, הוא לא מוצג בצורה כזו שניתן לראות אותו בחטף, פשוט לעבור לידו ולהביט, זה מעיד על חוסר שקיפות וחוסר שיתוף, זה נכון גם אם הוא מוחבא בתוך איזשהוא כלי תוכנה משוכלל זה או אחר וגם אם הוא לא קיים בכלל.

מסודר מידי – כשעוברים ליד ספרינט בקלוג והוא נראה יותר מידי כמו חלון ראווה של קסטרו עולה החשד שהוא לא משמש כלי עבודה יומיומי עבור הצוות, דבר שמעיד על חוסר שקיפות וירידה באיכות האינפורציה שהצוות מחצין כלפי חוץ. ספרינט בקלוג אמור להיות יצור חי מלא תוכן שמתעדכן לפחות פעם ביום, ולכן כנראה לא מסודר לגמרי. כמובן שיש מקרים (נדירים) שבהם הצוות הוא צוות של מפתחים “סופר מסודרים” אבל אני עוד לא נתקלתי בצוות שלם של מפתחי תוכנה כאלה. :)

לא מתעדכן – אם מסתכלים על הספרינט בקלוג מספר ימים ברצף והוא נראה אותו דבר, זה מריח לא טוב, או שהצוות לא מתקדם, או שהצוות לא מעדכן אותו, בכל מקרה יש פה משהו שדורש התייחסות.

לא משתנה – כשספרינט בקלוג מיוצר לראשונה ע”י צוות שמורכב מבני אדם, ישנה הסתברות לא קטנה שישנם אי דיוקים וטעויות בתכנון הראשוני, מכיוון שאנחנו רוצים שהספרינט בקלוג ישקף בכל רגע נתון את תכולת העבודה של הצוות לספרינט הנכחי, יש לצפות שהטעויות הללו יתגלו במהלך הספרינט ובהתאם ישונה הספרינט בקלוג. אם הוא לא משתנה זה עלול להעיד על חוסר עדכון, או בעיה בהתמודדות עם שינויים.

חד גוני – בהנחה שהספרינט בקלוג נמצא על הקיר (או על מסך פלזמה גדול), אם כולו מורכב מפתקים בצבע אחד, קשה באמת להבין איך הוא מתקדם, איזה פריטים נמצאים בעבודה ומה ההתקדמות של כל אחת מהמשימות. לספרינט בקלוג חד גוני יכולות להיות שתי סיבות עיקריות:
1. הספרינט מורכב רק ממשימה אחת מתוך בקלוג המוצר (Product backlog).
2. הספרינט מורכב ממספר משימות מתוך בקלוג המוצר (Product backlog) אבל אתם משתמשים באותו סוג של פתק לכל המשימות.
בכל אחד מהמקרים אפשר להריח בעיה: במקרה הראשון ישנה בעיה שהפריטים ב-Product backlog כנראה גדולים מידי, במקרה השני ישנה בעיה לקרוא את הבקלוג מבלי לצלול לפרטים, שאת רוב האנשים לא מעניינים.
יש סייג אחד לסעיף הזה, אם הבקלוג הוא טבלה שמחולקת לשורות שכל שורה מייצגת פריט מתוך ה-Product backlog, אז הוא יכול להיות חד גוני.

צבעוני מידי – בהפוך לקודם גם לא כדאי שהוא יהיה צבעוני מידי, למה אני מתכוון? ראיתי כבר בקלוגים שלכל סוג משימה (בדיקות, תיעוד, קידוד, DB וכדו’) יש צבע פתק מיוחד, זה יכול להצביע על בעיה פוטנציאלית בצורת העבודה של הצוות, ואף עלול להצביע על ריכוזיות בתוך הצוות, כאשר כל חבר צוות “יודע” איזה צבע מעניין אותו.
בנוסף, זה עלול להעיד על Mini-Waterfall בתוך הספרינט.

פתקים “ברוורס” – אם רואים לעיתים קרובות מידי פתקים עושים “פניית פרסה” וחוזרים מעמודת “Done” לעמודת “In work”, זה עלול להעיד אולי על בעיתיות בהשלמת המשימות, ואולי על בעיה בהגדרת המשימות עצמן.

יותר מידי פריטים במקביל – אם רואים שיש יותר מידי פריטים מטופלים במקביל זה בד”כ מעיד על בעיה, זה יכול להיות שמשימות תקועות, יכול להיות שאנשים עובדים על מספר משימות במקביל, וזה יכול להעיד על בעיית ריכוזיות.

יש כמובן עוד הרבה, אבל נראה לי שזה מספיק להיום, בכל זאת, קשה לאף רגיש להתמודד עם כל כך הרבה ריחות.
אתם כמובן מוזמנים להוסיף דברים משלכם.

מנהיגים מנצחים

תודה לאילן קירש על ההשראה והלינק

מוכנים להשתתף בניסוי ?

מכרי בס וודה (Bas Vodde) פנה אליי בבקשת עזרה
הוא עורך מחקר קטן שקשור לתרבות לאומית ואג’יל וביקש אם אוכל להפיץ את השאלון הבא עבורו.
השאלון מיועד לאנשים שממש עובדים בסקראם ולא על בסיס דעה או מחשבות אז אנא נסו לכבד בקשה זו.

אם תוכלו אנא ענו על השאלות ושלחו אותו אליי או אפילו בתגובות.
אני ארכז את התשובות ואעביר אותן לבס, וכמובן שאעדכן אתכם בתוצאות המחקר לכשיהיו.

1. לדעתך, מהם המאפיינים הטיפוסיים לתרבות הלאומית שלך ? (במילים אחרות: בהשוואה לאחרים התרבות שלי היא…..)

2. איזה הנחות או סטראוטיפים יש על התרבות שלך שהם אינם נכונות או אינן הוגנות ? (במילים אחרות: אנשים אומרים ש… על התרבות שלי אבל אני לא חושב שזה נכוןהוגן)

3. איזה יתרונות יש לתרבות שלך בהקשר לאג’ילסקראם ובמיוחד לצוותים מנוהלים עצמאית. (במילים אחרות: בתרבות שלי אנחנו…. וזה מהווה יתרון לעבודה מוצלחת בסקראם)

4. איזה חסרונות יש לתרבות שלך בהקשר לאג’ילסקראם ובמיוחד לצוותים מנוהלים עצמאית. (במילים אחרות: בתרבות שלי אנחנו…. וזה מהווה קושי לעבודה מוצלחת בסקראם)

מכתב פתוח לדוד בוב

בוב היקר,

נהנתי מאוד לקרוא את תוכן ההודעה שלך, ולמרות שכמעט ואין אנו חלוקים על העובדות, אני נאלץ לא להסכים איתך בפירושן (כמעט בכולן), כלמור המסקנות.

אתייחס כעת לעל אחת מהנקודות שהעלית:

1. חוסר בטכניקות טכניות – אתה צודק, וזה ידוע לרוב שסקראם, בניגוד למשל ל-XP אינו מציין באיזה טכניקות או שיטות יש להשתמש כשמפתחים תוכנה, ולטעמי לא סתם: לו היה סקראם מגדיר באיזה שיטות לעבוד כשמפתחים תוכנה הרי היה גורלו להפוך לא רלוונטי כעבור פרק זמן מסויים, וכידוע לנו, תחום התוכנה הוא דינאמי ומשתנה. כאשר צוותים היום בוחרים לעבוד בסקראם הם בד”כ משתמשים בשיטות כגון CI, Pair programming, TDD וכו’ מכיוון שאלה דברים שנכון להיום אנו יודעים שהם עובדים, אבל מה יהיה עוד 10 שנים, האם עדיין אותן שיטות יהיו רלוונטיות ? אז ממש כמו ה-Agile Manifesto שאתה מהיוזמים שלו, לא צוינו פרטים טכניים בכדי לשמר אותו לאורך זמן, כך גם סקראם, ואני רואה בכך יתרון.

2. 30 יום זה אכן יותר מידי לספרינט אחד, אבל לעיתים כדאי להתחיל שם, בפרט אם הפרויקט ארוך והסביבה מסובכת (כגון תוכנה משובצת שכוללת תוכנה).

3. מסכים בהחלט – לא מומלץ ואף גורם נזק בד”כ כשהסקראם מסטר הוא גם מנהל פרויקט. אבל זה לא חסרון של סקראם.

4. מסכים! מסכים! מסכים! אבל גם זה לא חסרון של סקראם אלא של הארגון שמפיץ אותו, היה נפלא לו היינו נפתרים מה-“Certified” לאלתר.

5. סקראם לא צריך לספק הנחיה על איך לתחזק את ה-Backlog מאותה סיבה שאינו צריך להגדיר מתודולוגיות טכניות (ראה 1).

6. אני לא יודע מהיכן אתה מסיק את המסר הזה, לדעתי לסקראם יש זרם על קרקעי וברור שדוחף לפחות בזבוז (יותר Lean) ובין השאר גם לפחות מנהלים ויותר עובדים שמייצרים ערך (Value workers). העובדה שסקראם דורש צוותים מנוהלים עצמאית אינו אומר אנטי הנהלה – הוא אומר ניהול משותף איפה שהוא תורם יותר.

7. זו הנקודה היחידה שאני נוטה להסכים איתך, יש מקום (אם כי לא חובה) לציין כי Continuous integration צריך להיות חלק מהשיטה.

8. צוותים מרובים או “סקראם בגדול” היא באמת שאלה פתוחה ואני לא חושב שמישהו עדיין מצא אחת גלובאלית להתמודד עם השאלה, לטעמי האישי הרעיונות של Bas Vodde ו-Craig Larman הם טובים, אך גם הם לא מתאימים לכל מקום כמו כפפה ליד, הנושא של פיתוח בסדר גודל גדול הוא נושא כנראה סבוך מידי ואין פתרון אחד (ממש כמו התפיסה האג’ילית – One size does not fit all)

זוהי תשובתי מלאת ההערכה אלייך דוד בוב (Robert C Martin).

אלעד.

תמריצים ובונוסים בצוותי סקראם.

בעקבות הפוסט הקודם, אתמול בערב השתתפתי בשיחה לגבי בונוסים ותמריצים כספיים אישיים בצוותי סקראם, אני רוצה לשתף אתכם בדיון הזה שהשאלה המרכזית בו היתה :
“האם יש צורך בתמריצים אישיים בצוותי סקראם?”

בדיון עלו מספר טענות בעד ונגד:

בעד בונוסים אישיים:
– בעבר כבר נוסתה הנוסחה של חלוקה שווה לכולם, קראו לזה קומוניזם, גישה זו גורסת שכולם שווים, וכידוע התפיסה הקומוניסטית “פשטה את הרגל”.
– לא כל בני האדם שווים, לא כל החברים בצוות תורמים באותה המידה ולכן ע”מ למנוע תסכול יש לתגמל כל אחד לפי מה שמגיע לו.
– תמריצים אישיים הם חלק מתנאי השכר ובלי זה לא נוכל להיות אטרקטיביים כארגון ולמשוך עובדים טובים.

נגד בונוסים אישיים:
– בונוסים אישיים מייצרים אינטרס מנוגד בין חברי הצוות, זה יוצר מצב שבו האינטרסים האישיים שקשורים לבונוס כמעט תמיד יגברו על צרכי הצוות, ומצבים שיש התנגשות ההשפעה הכוללת היא שלילית.
– הוכח כבר בעבר (ראו פוסט קודם) במחקרים פסיכולוגיים כי למשימות מורכבות שדורשות יצירתיות בונוסים אישיים מייצרים אפקט שלילי על היצירתיות והתפוקה.
– יש סיכוי סביר שמידי פעם האדם הלא נכון יקבל את הבונוס ואז האפקט יהיה הפוך.
– אנשים “מתרגלים” לבונוסים – הבונוסים הופכים להיות שגרה, מי שמקבל לא מרגיש שקיבל בונוס, אלא שקיבל את המינימום שמגיע לו, ומי שלא קיבל מרגיש מתוסכל ואי קבלת הבונוס אינה מייצרת אפקט רצוי.

אז התעוררה השאלה: ומה אם הצוות (אנחנו Self organizing לא ?) חושב שצריך, ומבקש מההנהלה לתת לו כלים לתגמל אינדיבידואלים על תרומה יוצאת דופן ?

clip_image002

מצב זה הוא מעניין, ואף נתקלתי מספר פעמים בצוותים שנוהגים לתגמל בצורה פנימית ולאו דוקא כספית, וללא תמיכה של ההנהלה אנשים שתרמו תרומה משמעותית לצוות (אפשר למשל להזמין את האדם לבירה ולהרים לחיים לכבודו), ולכן אני באופן אישי לא מתנגד לגישה כזו, אבל ממליץ לשמור על כמה כללי יסוד:

  • לא לתגמל על בסיס קבוע- לא פעם בחודש, חצי שנה או שבוע, אלא לתגמל מיידית כאשר נעשה המעשה אותו אנו מחשיבים כיוצא דופן.
  • להקפיד לתגמל רק דברים שמשפיעים באופן חיובי על הצוות.
  • לדוגמא שיטה אחת שניתן לפתח אותה לסביבה שלכם, היא מתן בונוס על סמך תרומה מתמשכת, באופן שוטף הצוות נותן כוכב לחבר צוות שתרם תרומה יוצאת דופן, ובתום כל תקופה (חודש, חצי שנה, שנה, מה שתרצו… ) האדם עם הכי הרבה כוכבים מקבל תמריץ כלשהוא. (אני יודע שהדוגמא פשטנית – תחשבו קצת גם אתם איך לעשות את זה)

נסכם:
אם בונוס הוא בעל אופי כלכלי וניתן בצורה רצופה ועקבית (כזה שמתרגלים אליו) יש סיכוי רב שהוא ייצר השפעה הפוכה למה שרצינו להשיג, ולעודד השגים אישיים ולא עבודת צוות.
אם הבונוס הוא לא עקבי אלא מתגמל באמת דברים יוצאי דופן, ואינו חייב להיות כספי, אז ישנן סביבות שבהן זה עשוי לעזור לעודד את עבודת הצוות, ולהדגיש את המסר הנכון.

ישיבות או לא להיות

כפי שהובטח, הינה מגיח לו הפוסט השני בנושא ישיבות, אם הראשון התעמק יותר בטיפים כלליים, בפוסט הזה אני רוצה להתעסק יותר בהתנהלות של הישיבה עצמה, ולעשות זאת מהזווית של מנחה הישיבה (או במקרים רבים הסקראם מסטר – Scrum master).

clip_image002באופן קלאסי ישיבה מתחלקת לשלושה חלקים:

– הכנת השטח.
– איסוף נתונים
– עיבוד הנתונים.

הכנת השטח
הכנת השטח כוללת בד”כ הצגה ברורה של הנושאהבעיההשאלה שבגללה כינסנו את הישיבה, למרות שלעיתים זה נשמע טריוויאלי, ויש הנוטים לחשוב שאין בכך צורך, הניסיון שלי מראה לי שיש ערך רב בלהשקיע מספר דקות ולהבהיר (שוב) את הסיבה המדויקת שבגינה מתקיימת הישיבה.
ניתן לשאול את המשתתפים האם הנושא הזה מקובל עליהם, האם זה מה שהם רוצים לדון בו, מרבית הסיכויים הם שתקבלו כן מכולם, אבל פעולה פשוטה זו מסייעת בהעלעת מידת המחוייבות של המשתתפים.
אני ממליץ שבנוסף לתיאור בע”פ של הנושא, הנושא יהיה זמין ובולט בצורה ויזואלית, ע”י כתיבה שלו על לוח מחיק או על פליפ-צ’ארט (מישהו יודע איך קוראים לזה בעברית?), כאשר הנושא קיים באופן ויזואלי זה עוזר לשמור על המיקוד של המשתתפים, ומשמש ככלי עזר למנחה הישיבה במקרה שמאבדים את הפוקוס ע”י שימוש במשפטים בגון: “חיים, זה קשור באופן ישיר לנושא או שניתן לדון הזה אח”כ ?”
בחלק הזה של הישיבה גם ניתנת הזדמנות למשתתפים לצאת מהישיבה כי זה לא מה שהם חשבו, או שהם חושבים שאין שום ערך מוסף בהשתתפותם. שלב זה בד”כ דורש 5%-10% מזמן הישיבה.

איסוף נתונים
זהו השלב השני, לשלב זה רוב הישיבות מגיעות, אבל רבות גם לא יוצאות ממנו.
בשלב זה אנו מעוניינים שהמשתתפים יאספו ידע והבנה לגבי הנושא, יחליפו דעות בינהם, ויבנו למעשה, ידע שבאמצעותו נוכל להתקדם. תפקיד המנחה הוא בד”כ לספק את התשתית לאיסוף הידע ולאפשר למשתתפים להישאר ממוקדים ולקבל תועלת מירבית ומספר רב ככל האפשר של תגובות רלוונטיות אפשריות. ישנן טכניקות רבות לאיסוף מידע בקבוצה (הנה רעיון לפוסט), ולא נדון בהם במאמר הזה. (מיקוד, כבר אמרתי?)
ע”מ לאפשר לכל הנכחים להשתמש בנתונים ובתגובות שנאספו אני ממליץ לדאוג לכך שכל התגובות יהיו זמינות לכולם ע”י שימוש בלוח מחיק מקרן משהו דומה. השלב הזה בד”כ דורש 50%-70% מזמן הישיבה.

עיבוד הנתונים
זה החלק הקשה, אליו לעיתים קרובות מידי פשוט לא מגיעים… ובנוסף, בלעדיו לישיבה אין ערך.
בחלק זה אמורים משתתפי הישיבה להשתמש בידע שנצבר בחלק הקודם ולקבל החלטות ביצועיות לגבי ההמשך.
בכדי להגיע אליו תמיד, אני ממליץ לתחום בזמן את איסוף הנתונים, וגם במקרה ש”לא סיימנו” לנסות ולקבל החלטות על סמך המידע שכן הצלחנו לצבור, כאשר אני יוצא מהנחה ש”עדיף לקבל החלטות בינוניות מאשר לא לקבל החלטות בכלל”.
ישנם מקרים שבהם לא ניתן לקבל את כל ההחלטות אבל יש מספיק ידע לקבל חלק מהן, גם זה אפשרי, במקרים חריגים ניתן להסכים שעדיין לא ניתן להחליט כלל ואז ההחלטה היא מתי ואיפה נמשיך לדון בנושא, מה שחשוב הוא שנצא מהישיבה עם משהו קונקרטי ביד, שלא נרגיש ש”שרפנו” עוד שעה לחינם.
ישנן מספר טכניקות ידועות לקבלת החלטות בקבוצה וניתן לקרוא על בספרות בנושא.

המודל שהצגתי הוא לא מקורי או מיוחד, זה מודל שאני ממליץ לכל מי שאני מייעץ כקו מנחה לניהול ישיבות, אני מאמין שאם תפעלו ע”פ המודל הזה, תגיעו לתוצאות טובות יותר ולישיבות “איכותיות” יותר.

איך זה מרגיש ?

גילוי נאות: כמו חלק מהיועציםמאמנים”סקראם מסטרים” מעולם לא הייתי חבר צוות בצוות סקראם – בהחלט הייתי מפתח, בהחלט כתבתי (ועדיין כותב) קוד, עשיתי משחקי תפקידים, קורסים וכדומה, אבל לא הייתי ממש חבר צוות סקראם, תמיד ראיתי את הצוות מעמדת הסקראם מסטר או מעמדת המאמן (יועץ).

למרות האמור ואולי בגלל, מאוד עניין אותי (ועדיין מעניין) איך זה מרגיש להיות חלק מצוות שכזה ולצורך זה במשך השמן אספתי רשמים, דיברתי עם אנשים, שאלתי שאלות, ואני חושב שאני עכשיו יכול לנסות ולתת לכם רושם כללי על איך זה מרגיש.

כמובן, שכל צוות סקראם (כמו כל צוות בעולם) הוא שונה זה מזה ומושפע מאופי האנשים, הסביבה והמשימות, אך עם זאת ישנם גם דברים דומים, שמניסיוני האישי באים לידי ביטוי ברוב הטמעות הסקראם המוצלחות.

clip_image002תחילה מספר הנחות יסוד: חבר צוות סקראם הוא חלק מצוות מולטידיספלאנרי רוחבי שעובד באיטרציות, הצוות מונה בד”כ 6-10 אנשים.
התוצרת של הצוות בסוף כל ספרינט היא תוכנה עובדת (כולל כל שלבי הפיתוח). חברי הצוות עובדים ביחד בכדי לסיים את המשימות שהם התחייבו לבצע במהלך הספרינט.
לצוות יש אוטונומיה וזכות להחליט מה היא הדרך הטובה ביותר לעמוד בהתחייבויות שלו, ולכן הצוות גם אחראי הישיר לתוצאות.

לפני שאני ממשיך אני רוצה לסייג, התחושות שאני מנסה להעביר הם של חברי צוות אחרי “תקופת הלימוד” שבה כמובן מתגלות בעיות לא קטנות וקשיים להתגבר עליהם במגוון תחומים וגם לחברי הצוות אין מנוס מהן, כמו למשל: ללמוד לקבל החלטות בקבוצה, ללמוד לקבל ולהעביר ביקורת על מקבילים וכו’ אבל אלה הן בד”כ תחושות זמניות שמהוות חלק בלתי נפרד מ”שכר הלימוד” שיש לשלם על מעבר לסקראם (Scrum).

אז איך זה מרגיש לעבוד בסקראם ?

  • העבודה בצוות כזה מייצרת אפשרות אמיתית לגדול וללמוד כישורים חדשים וזאת עקב המטרות הקצרות שאינן תמיד עומדות ביחס ישר ליכולות, אם למשל אני מפתח תוכנה עם מומחיות ב-GUI ואין שום משימה שכוללת GUI בספרינט מסוים, אז אני אעזור לצוות כמה שאוכל במשימות האחרות, וכנראה שבדרך גם אלמד מספר דברים חדשים. לעומת זאת עם מישהו לא אוהב ללמוד דברים חדשים, אז עלולה להיווצר בעיה במצב כזה. אני נתקל בזה לפעמים כשנוצר מצב בו מפתחים צריכים לעזור בבדיקות למשל.
  • אספקט נוסף של צוות כזה הוא שאין בעלות אישית על תחום במוצר או על Feature, האחריות היא צוותית ויש שטוענים שהם מעדיפים אחריות אישית ולא כל כך אוהבים את הפן הזה, ויש שטוענים שהם מעדיפים את זה ככה כי זה מאפשר להם לגוון את אופי המשימות ולא להיות כבולים לאזור התמחות עיקרי אחד.
  • ע”פ רוב מוחלט של האנשים, לאוטונומיה שיש לצוות סקראם, יש נטייה לעודד תחושת בטחון ולהעלות שביעות רצון, הסמכות להחליט החלטות לגבי תהליכי עבודה פנימיים, שליטה מלאה בפן הטכני, שליטה מסוימת ברמת התיעוד מתוארים ע”י חברי צוות ששאלתי כדבר חיובי, דבר שגורם להם לקום בבוקר עם יותר חשק להגיע לעבודה. לעומת זאת אנשים עם “ראש קטן” שלא מעוניינים לקבל החלטות, להציע הצעות ולהגן עליהן מתלוננים על האספקט הזה בד”כ לא מרוצים בצוותי סקראם (ולטעמי גם לא צריכים להיות, אבל זה נושא אחר).
  • לעבודה באיטרציות יש יתרונות רבים שמקנים בטחון ואפשרות להתמקד ביעדים, זאת ע”י הגדרה ברורה של היעדים והגנה מפני הפרעות חיצוניות, בנוסף לכך העבודה באיטרציות לעיתים מעלה במעט את רמת הלחץ, שבמקום שיהיה תאריך יעד כל חצי שנה יש אחד כל שבועיים.
    בניגוד למה שאולי עלול להשתמע אנשים שעבדו בצוותי סקראם טוענים שדווקא הייתה להם ראייה טובה יותר של הפרויקט, של החזון שלו והמטרות העסקיות וזאת עקב השקיפות שקיימת בסקראם ושיתוף הפעולה הצמוד עם ה-Product owner.
  • הרבה אנשים שדיברתי איתם טענו שללא ספק, העבודה בסקראם שיפרה את היכולות שלהם, גם המקצועיות וגם יכולות עבודת הצוות ושיתוף הפעולה, הם טענו שהם למדו לייצר מוצר באיכות גבוהה יותר ולמדו הרבה דברים חדשים. כל זה כמובן מעבר לכך שהם רכשו ידע בשיטת עבודה חדשה.
  • דבר אחרון שאולי שייך לפוסט אחר, אבל מהזווית של ניהול הפרויקט והמוצר, הרושם הוא שרמת היצירתיות של הצוותים עלתה, הפתרונות טובים יותר, ונותנים מענה טוב יותר ללקוח.

אז אני יודע שזה מתיימר מאוד, אבל לפי ניסיוני המעשי, ככה זה מרגיש.